שיעורי בית: איך לעזור לילדים בלי לגלות להם את התשובות?

אחת התלמידות שלי הגיעה לשיעור עם דף משימות במתמטיקה – מושלם ומדויק. כל התרגילים היו נכונים, המספרים מסודרים, והפתרונות נראו כאילו יצאו מספר לימוד.  

כשהתחלנו לתרגל יחד בשיעור, שמתי לב שהיא טועה כמעט בכל שלב. ביקשתי ממנה להסביר לי איך היא פתרה תרגיל מסוים משיעורי הבית, והיא ענתה בביטחון: "את זה עשיתי עם אמא, אמא כתבה."  

המשפט הזה גרם לי לעצור ולחשוב. מצד אחד, ברור שאמא שלה רצתה לעזור לה – היא רצתה לוודא שהשיעורים יהיו נכונים, שהילדה תגיע מוכנה לכיתה, ושלא תרגיש תסכול. מצד שני, הילדה לא באמת הבינה את החומר. היא לא למדה איך לפתור את התרגילים בעצמה, ולא פיתחה את הביטחון להתמודד עם האתגרים.  

הסיפור הזה הוא לא יוצא דופן. כהורים, הרצון לעזור לילדים שלנו הוא טבעי. אנחנו רוצים לראות אותם מצליחים, מתקדמים, ומרגישים טוב עם עצמם. אבל לעיתים, מתוך כוונה טובה, אנחנו עלולים לפגוע בתהליך הלמידה שלהם.  

כשאנחנו נותנים לילדים את התשובות, אנחנו אולי מקלים עליהם באותו רגע, אבל בטווח הארוך אנחנו פוגעים בהתפתחות שלהם.  

במאמר זה נעמיק לא רק בהשפעות של עזרה בשיעורי הבית, אלא גם בפן הרגשי – של ההורה ושל הילד – ונציע דרכים נכונות לעזור לילדים להתמודד עם שיעורי הבית בצורה שתועיל להם.

 הגבול הדק בין מעורבות להתערבות

כאשר מדובר בשיעורי בית, ישנו גבול דק מאוד בין מעורבות – שהיא חיובית ומועילה, לבין התערבות – שעלולה לפגוע בתהליך הלמידה של הילד.  

מעורבות היא כאשר אנחנו תומכים בילד, מכוונים אותו, שואלים שאלות מנחות, ומעודדים אותו לחשוב בעצמו.  

התערבות היא כאשר אנחנו לוקחים את האחריות על המשימה, פותרים את התרגילים במקומו, או מכתיבים לו את התשובות.  

למה הגבול הזה כל כך חשוב?  

כאשר אנחנו מעורבים בצורה נכונה, אנחנו עוזרים לילד לפתח מיומנויות חשובות כמו חשיבה עצמאית, פתרון בעיות, והתמודדות עם אתגרים.  

לעומת זאת, כאשר אנחנו מתערבים יותר מדי, אנחנו עלולים:  

לפגוע בביטחון העצמי של הילד, כי הוא מרגיש שהוא לא מסוגל להתמודד לבד.  

ליצור תלות בנו, במקום ללמד אותו להתמודד עם משימות בעצמו.  

למנוע ממנו את ההזדמנות ללמוד מהטעויות שלו – שהן חלק בלתי נפרד מתהליך הלמידה.  

 מה לעשות כשהילד אומר "אני לא מבין"?

אחת התגובות הנפוצות ביותר של ילדים לשיעורי הבית היא: "אני לא מבין."  

כהורים, זה יכול להיות מתסכל לשמוע את המשפט הזה, במיוחד אם אנחנו לא בטוחים איך לעזור. אבל חשוב לזכור: "אני לא מבין" הוא לא סוף השיחה, אלא תחילתה.  

במקום למהר ולתת את התשובה, נסו להתעקש בעדינות ולשאול שאלות שיעזרו לילד לדייק את הקושי:  

"מה בדיוק אתה לא מבין?"  

בקשו מהילד להקריא את המשימה בקול רם.  

בדקו האם הוא הבין את ההוראה ומה הוא צריך לעשות.  

לעיתים, הקושי נובע לא מהחומר עצמו, אלא מחוסר הבנה של ההוראות.  

"מה המורה הסבירה בכיתה?"  

שאלו את הילד מה הוא זוכר מההסבר של המורה.  

כך תוכלו להבין כמה הוא היה קשוב בכיתה והאם הוא הבין את ההסבר.  

אם הילד לא זוכר, זה יכול להיות סימן לכך שהוא לא היה מרוכז, וזה נושא שכדאי לשוחח עליו.  

"מה כבר ניסית לעשות?"  

בקשו מהילד להראות לכם את הניסיונות שלו לפתור את המשימה.  

כך תוכלו לראות איפה בדיוק הוא נתקע ולעזור לו להתקדם משם.  

"מה אתה חושב שצריך לעשות?"  

עודדו את הילד לחשוב בעצמו על פתרון אפשרי, גם אם הוא לא בטוח שהוא נכון.  

זה יעזור לו לפתח ביטחון עצמי ויכולת להתמודד עם אתגרים.  

למה זה חשוב?  

באמצעות השאלות האלו, אנחנו עוזרים לילד לדייק את הקושי שלו, להבין מה בדיוק הוא לא מבין, ולמצוא פתרון בעצמו. בנוסף, אנחנו לומדים על הדרך שבה הוא חושב ועל רמת ההבנה שלו, וזה מאפשר לנו לעזור לו בצורה טובה יותר.

---

"מה זה אומר עליי כהורה?"

כהורים, אנחנו רוצים לדעת שהילדים שלנו מגיעים לכיתה מוכנים, עם שיעורי בית עשויים היטב.  

לפעמים, התחושה הזו נובעת לא רק מהרצון לעזור לילד, אלא גם מהצורך שלנו להרגיש שאנחנו הורים טובים.  

"אם הילד שלי מגיע עם שיעורי בית לא נכונים, מה זה אומר עליי?"  

"אם המורה תראה שהוא לא הבין, האם היא תחשוב שאני לא עוזר לו מספיק?"  

התחושות האלו טבעיות לחלוטין. אנחנו רוצים שהילדים שלנו יצליחו, כי ההצלחה שלהם משקפת גם עלינו כהורים. אבל חשוב לזכור: שיעורי הבית הם של הילד, לא שלנו.  

כאשר אנחנו מתערבים יותר מדי, אנחנו אולי מרגישים טוב יותר באותו רגע, אבל אנחנו מונעים מהילד את ההזדמנות ללמוד, לטעות, ולהתפתח.  

הפן הרגשי של הילד: "מה זה אומר עליי כתלמיד?"

לכל ילד יש גישה שונה לשיעורי הבית, ולעיתים הגישה הזו מושפעת מאוד מהפן הרגשי:  

ילדים שמוותרים מראש  

יש ילדים שמתקשים להתמודד עם אתגרים, וכשהם לא מבינים משהו, הם פשוט מוותרים.  

"אם אני לא יודע, אז למה לנסות?"  

"גם ככה אני לא טוב בזה, אז מה זה משנה?"  

עבור ילדים כאלה, שיעורי הבית הופכים למקור לתסכול ולתחושת כישלון.  

ילדים שמחפשים שלמות בכל מחיר  

לעומת זאת, יש ילדים שמאוד חשוב להם שהכל יהיה מושלם.  

"אני חייב שהשיעורים יהיו נכונים, אחרת המורה תחשוב שאני לא טוב."  

"אם אני לא מצליח לבד, אני חייב שמישהו יעזור לי, כי אני לא יכול להרשות לעצמי לטעות."  

ילדים כאלה עלולים לפתח תלות בהורים או באחרים, מתוך פחד לטעות או להיכשל.  

אתם ההורים שלהם, לא המורים שלהם

כהורים, התפקיד שלנו הוא לתמוך בילדים שלנו, לא ללמד אותם את החומר. אם אנחנו מגלים להם את התשובות, אנחנו אולי מקלים עליהם באותו רגע, אבל בטווח הארוך אנחנו פוגעים בתהליך הלמידה שלהם.  

שיעורי הבית הם הזדמנות עבור הילדים ללמוד, להתפתח, ולבנות ביטחון עצמי. התפקיד שלנו הוא להכווין, לתמוך, ולעודד – ולא לפתור עבורם.  

זכרו: המטרה היא לא שיעורי בית מושלמים, אלא ילדים שלומדים לחשוב, להתמודד, ולהצליח בעצמם.

אם תרצו לשתף חוויות אישיות או לשאול שאלות, אשמח לשמוע בתגובות! 😊

---

תודה שקראתם!

אשמח שתצטרפו אליי ברשתות החברתיות ותמשיכו לעקוב אחרי תכנים מעשירים על הורות, חינוך והתפתחות:

• טיקטוק: @ilana_cahana

• פייסבוק: Ilana Cahana - הורות באחריות

• אינסטגרם: @ilana.cahana

• לינקדאין: Ilana Cahana

• טוויטר: @ilana_cahana

• קבוצת הפייסבוק "כאן הורים בכיף": הצטרפו כאן

• ערוץ הטלגרם: הורות באחריות

• ערוץ הוואטסאפ: לחצו כאן

נתראה בפוסט הבא! 😊

אילנה כהנא