הסיבות להתפתחות ADHD: שילוב של גנטיקה וסביבה

מחקרים חדשים מאשרים כי ADHD נובעת משילוב של גורמים גנטיים ונוירוביולוגיים, לצד השפעות סביבתיות.  

 

 ממצאים גנטיים:  

  במסגרת מחקרי תאומים נצפה כי לכ75% מהמקרים של ADHD יש בסיס תורשתי. זוהו גנים מסוימים (כמו DRD4 וDAT1) הקשורים לתפקוד הדופמין במוח, שהוא אחד המוליכים העצביים החשובים הקשורים בקשב ובריכוז.  

 תהליכים נוירולוגיים:  

  הדמיות מוחיות (MRI) מצביעות על שינויים בגודל ותפקוד אזורים שקשורים לוויסות רגשות, תכנון וקבלת החלטות (כגון הקורטקס הפרהפרונטלי).  

 גורמים סביבתיים:  

  חשיפה לעישון או אלכוהול בזמן ההיריון, לידה מוקדמת או משקל לידה נמוך – כל אלה הוכחו כמגבירים את הסיכון לADHD.

 

תסמינים ושכיחות ADHD

 שכיחות גלובלית:  

   ADHD מאובחנת בכ5%7% מכלל הילדים בעולם, וכ3%5% מהמקרים ממשיכים גם לבגרות. עם זאת, חוקרים מעריכים שבתוך האוכלוסייה קיימים מקרים "תתמאובחנים," בעיקר בקרב נשים מבוגרות או בקרב ילדים שנוטים להתנהגות שקטה, שאינה היפראקטיבית.

  

 הבדלים בין מגדרים:  

   מחקר עדכני מראה כי בנות נוטות יותר לחוות ADHD "שקט" (המאופיין בעיקר בחוסר קשב), ולכן לעיתים מתעכב האבחון אצלן.  

 

טיפולים חדשניים: מעבר לטיפול התרופתי הקלאסי

 טיפול תרופתי מתקדם:  

  התרופות המסורתיות כמו ריטלין וקונצרטה נשארות בפסגת הטיפולים, אך מחקר עדכני הצביע על השפעות חיוביות של תוספת תרופות חדשות עם פחות תופעות לוואי או כאלו שמתאימות לאנשים שמטבוליזם שלהם עמיד יותר לתרופות סטימולנטיות.  

 

 טכנולוגיות טיפוליות:  

  מחקרים עדכניים מצביעים על אפקטיביות של טיפולים מבוססי טכנולוגיה – כמו נוירופידבק (טכניקה לאימון מוחי) ואפליקציות המיועדות לשיפור קוגניטיבי וניהול זמן.  

 

 אימון הורים ומורים:  

  גם מחוץ לעולם התרופות, שיטות טיפוליות כמו CBT (טיפול קוגניטיביהתנהגותי) והכשרות ייעודיות להורים ולמורים נחשבות לאפקטיביות מאוד במתן כלים מעשיים לניהול חיי היומיום של הילד.